<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל"ה</h1>
<h2>דף פג:</h2>
הלכות משפטי ההונאה. תדע שאסר הקב"ה אונאה לישראל בכל ענייני מקח וממכר כדכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך. ואתה מוצא מדקדוק הפסוק שהמוכר והלוקח מוזהרין באונאה דכתיב וכי תמכרו או קנה וגרסינן [ב"מ נ"א ע"א] במשנה אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם אונאה. ושעורו במשפט האונאה שעור ידוע דאי הוי אותו שעור במקח ובדמים שראוי להחזיר אותה אונאה, ואם הוא פחות מאותו שעור אין ראוי להחזיר, ואם הוא יתר מאותו שעור הוי המקח בטל. ותדע שאתה מוצא ממון שאין בו תורת אונאה, ואתה מוצא בני אדם שאין עליהם תורת אונאה, ויש שם עתים ידועים שאם עבר אותו עת אין ללוקח שיתבע למוכר לאחר אותו עת בתורת אונאה. וחקירת האונאה שהזכרנו מתחלה אתה מוצא אותו על ארבעת עניינים. הראשון שעור האונאה והוא שעור שתות המקח או שעור שתות הדמים, ואם נפחת האונאה משעור השתות הרי המקח קיים ואין עליו להחזיר את האונאה, ואם הוסיף להיות יתר משתות הרי המקח בטל, ואם הויא ההונאה שתות שלם שאינו לא פחות ולא יתר הרי המקח קיים ועליו להחזיר אונאה, כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רבא האונאה פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. ומה שאמרנו שתות קנה ומחזיר אונאה תדע דלא שנא שיהא שתות הדמים או שתות המקח דין אחד יש עליו. וכגון שמכר מה ששוה ששה בשבעה נתאנה הלוקח בזוז אחד שהוא שתות המקח ושתות המעות, וכמו כן היכא שלקח מה ששוה ששה בחמשה נתאנה המוכר בזוז אחד שהוא שעור שתות המקח ושתות המעות, ובאלו הפנים ראוי שיתקיים המקח ויחזיר האונאה. ופעמים אתה מוצא בחלוף כגון שהוא שתות מקח ולא שתות מעות או שתות מעות ולא שתות מקח וכגון שמכר שוה שבעה בששה אף על פי שהאונאה אינה שתות מקח מ"מ שתות הוא מהמעות שנתן ויש נמי על המוכר להחזיר אותה אונאה והמקח קיים. אבל מי שמכר שוה שבע בשמונה אין כאן שתות לא למקח ולא למעות ואין עליו להחזיר אותה אונאה, או שמכר שוה שמנה בשבעה דלא הויא האונאה לא שעור שתות המקח ולא שעור שתות המעות ואין עליו להחזירה. והיכא שמוכר מה ששוה חמשה בששה שאף על פי שהאונאה הוי יותר משתות המקח לא יסתר בו המקח כיון שהוא שתות ממה שנתן מן הדמים, אבל אתה מוצא יותר משתות כגון שלקח מה ששוה חמשה בארבעה או שמכר מה ששוה ארבעה בחמשה דהתם ודאי ראוי שיתבטל המקח ועל הדא גרסי' [שם מ"ט ע"ב] האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה לסלע שתות למקח, ואתמר רב כהנא אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו דכולי עלמא שוה שתא בחמשה ושוי שיתא בשבעה כ"ע לא פליגי דאזלינן בתר מקח ואונאה הוי, כי פליגי דזבין שוה חמשה בשתא ושוה שבעה בשתא לשמואל דאזיל בתר מעות אידי ואידי אונאה היא לרב כהנא דאזיל בתר מקח שוה חמשה בשתא הוי בטול מקח, שוה שבעה בשתא הויא מחילה, ושמואל אמר כי אמרינן הוי מחילה ובטול מקח היכא דאיכא שתות משני צדדים היכא דליכא שתות אלא מצד אחד אונאה היא, וקבעו הלכה כשמואל ותניא כותיה דשמואל מי שהוטל עליו ידו על העליונה. [כיצד מכר לו שוה ה' בו' כו'] רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאונתני מכר לו שוה שש בחמש מי נתאנה מוכר יד מוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי או תן לי מה שאונתני, אתחזי לן מהכא שהרשות ביד מי שנתאנה רצה יטול מן המקח כשעור האונאה שנתאנה רצה יטול דמיו. ומה שאנו אומרים דהיכא דהוי יותר משתות שנתבטל המקח ואף על פי שנתמשכה [פי' נעשה משיכה] לא אמרן שיכול לבטל ולהחזיר את המקח אלא אותו שנתאנה אבל המאנה אין בידו להחזיר כל היכא שנמשכה הסחורה ואף על פי שנתיקרה יותר מדאי או שנתזלזלה יותר מדאי מאחר משיכת הסחורה אין ביד המאנה להחזיר שאם לקח הלוקח מה ששוה חמשה בארבעה מי היה המאנה הלוקח ואחר כך נתזלזלה ואינה שוה כי אם שלשה אין על הלוקח שיבטל המקח לפי שבשעת לקיחתו היה הריוח עמו וכיון שמשך את הסחורה קנאה ואלמלא שעושה את האונאה לא היה דרך כאן לבטול מקח אבל יש על המוכר לבטל את הממכר אם רצה בכך. והיכא שמכר המוכר מה ששוה ארבעה בחמשה מי המאנה המוכר ואחר כך נתיקרה הסחורה ושוה ששה אין כאן על המוכר לבטל את המכר לפי שבשעת המכר היה הריוח עמו וכבר קנאה הלוקח במשיכתו אותה ממנו ואלמלא שהוא עשה את האונאה לא היה כאן דרך לבטול מקח נמצא כל מה שמוסיף במקח הוי ללוקח אבל ודאי רשות ביד הלוקח שאם רצה הוא לבטל את המקח הרשות בידו הדא גרסי' [ב"ב פ"ג ע"ב] אמר רב חסדא מכר לו שוה חמשה בששה מי נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום דאמר אי לאו דאוניתן לא הוית מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך ותניא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר. מכר לו מה ששוה ששה בחמשה והוזלו ועמדו על שלשה מי נתאנה מוכר מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח משום דא"ל אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא מצית הדרת בך ותנא תונא רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח.
הענין השני העתים שהזכרנו למעלה שאם עבר אותו עת שוב אין יכול לחזור במה שנתאנה. תדע שלוקח יכול לחזור בו כל זמן שיש שהות שיראה הסחורה למי שהוא בקי בה לדעת אם יש בה אונאה אם לאו ודין זה יתחלק לשני חלקים. החלק הא' אם היתה סחורתו מעות רעות ביפות או כל מה שהוא ממין חלוף המטבעות שאם היתה סחורתו זו שעשה במדינה הוי שעורו כדי שיראה לשלחני ואם היה בכפרים היה שעורו עד שיעלה ליום השוק למקום שיש בו שם שלחני שיראנה לו ואם עבר זה העת ולא חזר בתוך העת שוב אין ללוקח לחזור בו ואפילו שיהא בו אונאה יותר משתות. אבל מה שהוא לבד המעות כגון שאר הסחורות לא הוי שעורו אלא כשעור שיראה לתגר או לקרובו ולעולם אין המוכר יכול לבטל המכר ואף אין עליו להחזיר את האונאה אא"כ הויא חזרה בתוך שעור שיראה לתגר או לקרובו ואין בשאר סחורות הללו חלוק בין מדינות וכפרים דלעולם אם עבר זה העת אין עליו לבטל המכר ולא שיחזיר את האונאה כדג' [ב"מ נ"ב ע"א] לענין מטבע עד אימתי מותר לחזור בכרכים עד ערבי שבתות בכפרים עד כדי שיראה לשלחני. ולענין שאר סחורות גרסי' [שם מ"ט ע"ב] עד מתי מותר לחזור בו עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, ואמרינן [שם נ"ב ע"ב] מאי שנא סלע דקא מפליג ומאי שנא טלית דלא קמפליג אמר אביי כי (נתן) [תנן] נמי טלית בכרכים רבא אמר טלית לכל איניש קים ליה סלע לשלחני הוא דקים ליה בכרכים דשכיח שלחני עד שיראה לשלחני בכפרים דלא שכיח שלחני עד ערבי שבתות. אבל מי שרוצה לצאת ידי שמים יש לו להחזיר את סחורתו ולקבלה אם יש בה אונאה ואפילו לאחר י"ב חדש מקבלה הימנו ואין עליו אלא תרעומת, ואמר רב חסדא [שם] מדת חסידות שנו כאן. והיכא שלא רצה לקבלה לאחר שעבר עליו הזמן שפי' בסלע והזמן שפי' בשאר הסחורות אין עליו אלא תרעומת. ותדע דכל היכא שנחקר ונמצא האונאה שהוא שתות ועבר על העת ולא החזירה שוב אין לו להחזירה לאחר [זמן] האונאה, וכמו כן אי הויא נמי יותר משתות ועבר על העת ולא תבעו שוב אין עליו להחזירה ולא לתבוע האונאה. ואם הוי פחות משתות אין לו לתבעו בשום תביעה בעולם ואפילו בתוך אותו עת שאמרנו וכל שכן אם עבר העת כדג' [שם נ' ע"ב] אמר רבא פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו. וכל זה שפי' היכא שנתאנה הלוקח אבל היכא שנתאנה המוכר אין לו שעור דלעולם יכול להחזיר, דאמר [שם] רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר. וגרסינן [שם נ"א ע"א] אושפזיכניה דרמי בר חמא זבן חמרא וטעה חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל זבני חמרא ואטעיי א"ל חזור בך א"ל בכדי שיראה לתגר או לקרובו שדריה לקמיה דרב נחמן א"ל לא שנו אלא בלוקח אבל מוכר לעולם חוזר.
הענין השלישי מי שראוי להיות עליו דין האונאה ומי שאין ראוי להיות עליו דין האונאה, תדע דדין האונאה אינה אלא במוכר אותו חפץ והיא סחורתו שעשוי למכור וליקח בריוח, אבל בעל הבית שמכר מטלטלי ביתו או מכלי אומנתו אין עליו דין אונאה ואפילו אם תבעו בתוך כדי שעור דכדי שיראה וכ"ש אם נתעכב לאחר אותו שעור ואף אין עליו בטול המקח כדג' [שם] ההוא גברא דהוה מזבין ורשכי שוו חמשה וקרו שתא ואי הוה יהבינן ליה חמשה ופלג הוה שקיל אמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשה ופלגא הויא מחילה יהיבנא ליה שתא ותבענא ליה, יהב ליה אתא לקמיה דרבא א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין עליו אונאה ואמר רב דימי יישר וכן א"ר אלעזר יישר והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעל הבית אמר רב פפא בצררויי ופירושו הגרדיים שעושין יריעות פשתן ומוכרין אותן.
הענין הרביעי דברים שאין בהם דין אונאה. תדע שהתורה לא הזהירה אלא בדבר הנתן מיד ליד כגון מטלטלים שנאמר או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד, יוצא מכלל הקרקעות שאין נטלים מיד ליד וכמותן העבדים מאחר שהוקשו לקרקעות כדכתיב [ויקרא כ"ה] והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, ויצא נמי מן הכלל מי שמוכר שטר חובותיו שיש לו על אחרים לפי שהקונה אותו אינו קונה אותן [אלא] לשום הממון הנכתב בהן וכגון שיש לראובן על שמעון מנה בשטר ומכר ראובן אותו שטר ללוי, אבל היכא שקונה את השטרות לצורך גוף השטרות ממש כגון שצריך להם מפני שהוא בשם או הדומה לו הרי יש עליו דין האונאה כדג' [ב"מ נ"ו ע"א] ואלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות ואין בהם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה' שומר חנם אינו נשבע שומר שכר אינו משלם ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להם אונאה ר' יהודה אומר אף המוכר ס"ת בהמה ומרגלית אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא אלו, ותנו רבנן וכי תמכרו ממכר דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאין מטלטלים יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאעפ"י שמטלטלים אין גופן ממון דאמר קרא ממכר מי שגופו מכור וקנוי יצאו אלו שאין גופן מכור וקנוי שאין עומדים אלא לראיה מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש להם אונאה מאי קמ"ל לאפוקי מדרב הונא דאמר אין אונאה לפרוטות. ותדע דכל (כמה) [מה] שיש בעולם יש בהן דין אונאה לבר אלו הממכרים שהזכרנו כאן כגון הקרקעות והעבדים והשטרות (ומכירת שטרות) וההקדשות וכמו שאפרש בהלכות הקדש בשער שתראה לקמן שהפרדתי לו [שער נ"ו]. ותדע שאלו הממכרים המוצאים מכלל אונאה אפילו אם נמכרו פי שנים בשוויהם אין בהם תורת אונאה ולא יחזיר ולא כלום כדג' לענין מצרנות [שם ק"ח ע"א] זבן נוכראה במאתן ושוי מאה סבור מינה א"ל בר מצרא לשליחא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות אתחזי לן מדברי רב נחמן דמה שהשיב אין אונאה לקרקעות ר"ל לא שנא מה שיש בו אונאה ולא שנא מה שיש בו בטול מקח דאין אונאה לקרקעות כלל מאחר שהשיבו על מי שלקח פי שנים בדמיו. ואם יש להקשות מדברי רב נחמן על רב נחמן דהא אמר רב נחמן [שם נ"ו ע"א] לענין בטול מקח אמר רבא אמר לי חסא בעא ר' אמי אונאה אין להם בטול מקח יש להם או אין להם אמר רב נחמן אמר חסא פשוט ר' אמי אונאה אין להם בטול מקח יש להם, יש לנו לתרץ ולומר דרב נחמן לדברי חסא ולדברי ר' אמי קמפרש וליה לא סבירא ליה ואין לסמוך על הא דחסא אלא הדא שנאמר' משמיה דרב נחמן עצמו. והא מה שהזכרנו וכל מה שפירשנו הוי (כמו) [במי] שמוכר את ממכרו או שלקח שום חפץ בעצמו ונתאנה, אבל מי שמוכר ממון שאינו שלו כגון מכירת ב"ד ליתומים או לאלמנות או מכירת אפוטרופוס כבר פירשנו תורתם בשער הששי בזה החבור. ולעולם אלו הארבעה המוצאים מתורת אונאה הוא דאין בהם תורת האונאה וכמו שפי' אבל כל שאר הממכר יש בו דין אונאה שתות שמחזיר אונאה וקנה ופחות משתות נקנה מקח ויתר משתות בטל מקח. ותדע דעקר האונאה היכא שמכר חפץ ביותר משוויו יבחן באותו מקום ובאותו העת וכמו כן אם מכרו בפחות יבחן שוויו באותו מקום ובאותו העת. ותדע שאין דין אונאה אלא בהשואת חפץ כגון שפחת בדמיו, או הוסיף בדמיו אבל פחיתת החפץ בעצמו כגון שאמר לו כך וכך ליטרים ונמצא פחות כך וכך מדה או כך וכך אמות או כך וכך מנין ונמצא פחות או נמצא יתר הרי אותו שנתאנה יכול לחזור ויכול לתבוע שעור מה שנתאנה בו וכמו שפי' עיקרה בשער מדידת הקרקע ועל הדא גרסינן [שם נ"ו ע"ב] אמר רבא כל שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו מכדי אונאה חוזר. ותדע שהתנאי מבטל הלכות האונאה כגון שאם פירש המוכר ללוקח ואמר לו זה החפץ שאני מוכר לך במאתים אינו שוה זה הדמים ועל זה אתה נכנס אין על המוכר תורת אונאה כיון שהודיעו. וכמו כן אם פירש הלוקח למוכר ואמר לו זה החפץ שאני לוקח ממך בכך וכך יודע אני ששוה יותר אין על הלוקח תורת אונאה מאחר שהודיעו כדגרס' [שם נ"א ע"ב] אתמר ע"מ שאין לך עלי אונאה, רב אמר יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר אין לו עליו אונאה ואמרינן בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה קמפלגי דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים ולמסקנא אמר אביי מחוורתא רב כר' מאיר ושמואל כר' יהודה. רבא אמר לא קשיא כאן בסתם אבל במפרש כגון מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה ואין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. וכן לוקח שאמר למוכר וכו'.
